היסטוריית הפיתוח של הטריודה

ב -23 בדצמבר 1947, במעבדות בל במורי היל, ניו ג'רזי, שלושה מדענים - ד"ר ברדין, ד"ר ברייטון וד"ר שוקלי ערכו ניסויים בעצבנות ובשיטתיות. הם עורכים ניסויים כדי להגביר אותות קול עם גבישי מוליכים למחצה במעגלי מוליכים. שלושת המדענים הופתעו לגלות כי כמות קטנה של זרם זורם דרך המכשיר שהם המציאו יכול לשלוט זרם הרבה יותר גדול זורם בחלק אחר, ובכך לייצר אפקט הגברה. מכשיר זה הוא הישג עושה עידן בהיסטוריה של המדע והטכנולוגיה - הטרנזיסטור. מכיוון שהוא הומצא בערב חג המולד ויש לו השפעה כה עצומה על חייהם העתידיים של אנשים, הוא נקרא "מתנת חג המולד לעולם". כך זכו שלושת המדענים במשותף בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1956.

[2] המחקר החדש מצא כי שכבה של חומר מתאים מופקדת מחוץ למצע בקצה זרימת האלקטרונים של הטרנזיסטור כדי ליצור מבנה PN קירור מוליכים למחצה, מכיוון שרמת אנרגיית האלקטרונים של חומר ה- N נמוכה, ורמת אנרגיית האלקטרונים של חומר P גבוהה. כאשר הוא זורם, חום צריך להיגרר מהמצע, אשר מספק דרך טובה לפזר חום מליבת הטרנזיסטור. מכיוון שהחום שנלקח יהיה פרופורציונלי לגודל הזרם, התעשייה גם מכנה את טכנולוגיית הקירור "דם אלקטרוני" זו בצורה חיה. בהתאם למקום שבו החומר החדש מתווסף, טרנזיסטורי הקירור החדשים נקראים N-PNP או NPN-P, בהתאמה.

הטרנזיסטור הביא וסייע ל"מהפכת המצב המוצק", אשר בתורה דחפה את תעשיית האלקטרוניקה למוליכים למחצה ברחבי העולם. כמרכיב עיקרי, הוא יושם תחילה בכלי תקשורת בזמן ובאוניברסלי, והפיק יתרונות כלכליים עצומים. מכיוון שטרנזיסטורים חוללו מהפכה במבנה המעגלים האלקטרוניים, נוצרו מעגלים משולבים ומעגלים משולבים בקנה מידה גדול, מה שאפשר לייצר התקנים בעלי דיוק גבוה כגון מחשבים אלקטרוניים במהירות גבוהה.